בע"ה כי סליק ר' אבא אמר: יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל (ביצה ל"ח א') ויפלא איפה הלא תפלה כזו צריכה להיות שגורה בפי כל חכם וצורבא מרבנן כשהוא נכנם לביה"מ שיה"ר שלא יכשל בדבר הלכה, כתפלת ר"נ בן הקנה, ומדוע הי' ר"א נזקק לאותה תפלה רק בזמן שהי' עולה למקום אחר, שלא בעירו אבל ידוע הוא, כי דרכי הלמוד שונים הם, כפי שינוי המקומות והמדינות, ובפרט דרכי הלמוד בא"י היו שונים תכלית שינוי מדדכי הלמוד בבבל, סגנון סברתם ואופן פלפולם: וע"כ ד' אבא כשהי' במקומו כבר אתמחי נברא ואתמחי קמיע, טוב טעמו ודעתו, דעת תודה, והליכותיו בקדש בגמרא וסברא, והי' יודע כי דבריו מתקבלים על לב תלמידי חכמים שבעירו ומוצאים חן אצל חבריו מקשיבי לקחו אבל מה שטוב, יפה ונעים בעירו, שהורגלו בדרכי למודו זה ואופן פלפולו, הלא במקום אחר, או בא"י, ששמה הורגלו באופן אחר ובסגנון שונה הרבה מכפי אשר הוא במקומו, הי' ר"א חושש פן לא יהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו בתלמוד, וע"כ הי' מתפלל תפלה קצרה זו, שגם שלא במקומו ימצאו דבריו חן באזני השומעים ויתקלרו על הלב: הקדמתי דברים אלה באשר ידוע הוא כי בזמננו נשתנו הרבה דרכי הלמוד בתלמוד תורתנו הק', שסגנון סברתם ואופן הבנתם פלסו להם נתיב בבתי מדרש התודה והתלמוד, וביחוד בבתי הישיבות בדורנו. ואני, כאשר כל ימי גדלתי בין חכמי ביה"מ הישן, והזרע אשר זרעו על תלמי לבבי וסגנון הלמוד אשר קלתתי במוחי עשו פרי למינם, מעין שופרם וטעמם, והתניאו תולדותיהם, פחות או יותר, כיוצא בהם, בבואי היום להפיץ מעינותי חוצה ולתת מהלכים לילדי רוחי אלה אשר חנני החונן לאדם דעת יתי' ואירא כי עירום אנכי מכתנות האור וההגיון בתלמוד כאלה אשר חדשים מקרוב באו והביאו מסגנוני למודם, ואשר התלמידים הבאים אחריהם, שתו ממי מעינות אלה והיו בפיהם כדבש למתוק. וע"כ גם אנכי אשר לא נסיתי באלה והליכותי בחדושי הלכות הנן בדרך הכבושה והסלולה מרבותינו קדמאי ובתראי ז"ל, מפתח שפתי בתפלה לפני נותן התודה ית' שיהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל גם אצל המעיינים הלומדים בזמננו. ותמכתי יתדותי בהקונסרס מנחת חנוך שצרפתי להם ''עולת שמואל'' ממחו"ז הגאון מוהר"ש לובצער ז"ל, שהי' מזקני ההוראה דפ"ק, שהוצאתי לאור בשנת תרס"א, ואלה המעיינים הישרים בלבותם שראו את דברי וחדושי בקונטרס זה אשרום ואמרו עליהם את ההלל ורבים הם האומרים לנפשי: נסה עלינו מאור פני חדושיך אשר אתך בכתובים, הוציאם אלינו ונתענג עליהם אות היא כי חדושי אלה והדרך אשר דרכתי בהם מצאו חן בעיני הלומדים המעיינים, ותקותי איפא חזקה כי גם חדושי אלה אשר אני נותן לפני המעיינים היום, לא נופלים הם מאלה אשר כבר ראו אור הדפוס, ויתקבךו ברצון אבל אלה אשר ידרשו לשכנם וישימו עיניהם בם. ומה' אשאל עזר שיערב נא דברי וחדושי בפיות הלומדים ואל יצל מפי דבר אמת וקשט אמרי יושר נכוחים למוצאי דעת: קראתי את ספרי זה בשם מרחשת, א) ע"ש שמעשיה עמוקים (מנחות ס"ג א', רש"י ויקרא ב' ז') כן משפט הספר הזה ומעשהו בענינים עמוקים בש"ס ופוסקים ב) שיקרא בה שם אאמ"ו ז"ל ושמי: חנוך בן ר' שמחה ראובן, שמספרם עולה כמותה והכי הוי ג) ע"ש שכל ת"ח שאומרים דבר הלכה מפיו וכו' שפתיו רוחשות וכו' (ירושלמי שקלים פ"ב ה"ה) ד) ע"ש כי ר ח ש לבי דברים טובים ונימוקים, שו"ת וחידושים בענינים עמוקים אומד אני מעשי למלך: (בנימ': הענאך איינעש) הרמב"ם ז"ל, ישובים נכונים וביאורים מספיקים ללשונות הרבה מספרו עט סופר מהיר, ששבעים מזוקקים, מלאים זיו ונגה מפיקים: עוד זאת אדרש להודיע שיש אשר המעיין בספרי זה ימצא איזה הערות, קושיות או קצת חדושים אשר הגאונים המחברים האחרונים קדמוני בזה, ופן יחשדני שומע כי הנני מתקשט בנוצות זרים ואני נותן אל כליי דברים שכבר נשמעו בין החיים וכתובים על ספר אי לזאת כדי להסיר ממני לזות שפתים מצאתי חובה לנפשי לזכות את ארחי כי חלילה לי מאלה וכיוצא באלה, אך מאשר רבים מהספרים של המחברים האחרונים אינם נמצאים אצלי, ויש אשר גם שמעם לא שמעתי, עוד גם זאת כי גם בהספרים המצויים אצלי אין בטבעי להיות מחפש, בוחן ובודק ובשעה שאני עורך דברי ומעלה איזה חדוש על הנייד קשה עלי הטורח והחפוש והבדיקה בחורין ובסדקים של הספרים, וגם כאלה אשר אחר שהעליתי את חדושי על הכתב מצאתי במקרה מי שקדמני באי אלו הערות הי' קשה עלי להשמיטן, כי באופן כזה הי' עלי להעתיקם שנית ולסדרם מחדש, ומפני אשר ידי יד כהה בכלל ועבודת הכתיבה נופלת למשא עלי מאד ומפני חולשת עיני שכהו (וה' יאיר אותן) בעת האחרונה ופקודת הרופאים חזקה עלי שלא לינען, אי אפשר הי' לו להתעסק עוד בזה, וע"כ הנחתי את כתבי כמו שהם ומשנה לא זזה ממקומה, ומי שדן אותי לכף זכות ידיננו המקום דכף זכות: ובסיום דברי אביע בזה תודה וברכה לחברתי אשת בריתי מ' הינדא תי', נכדתו של הגאון מוהר"ש לובצער ז"ל הנ"ל, שהיא עוררה את רוחי וחזקה את ידי לגשת אל עבודת הקודש, לסדר את כתבי ולהביאם דבית הדפוס, זכרה לה אלוה לטובה, יסיר ממנה כל מחלה וירפא לכל גופה, יאריך ימיה ושנותיה בנעימים וכל טוב סלה: יום ד' תמוז ועש"ק לסדר והרמתם ממנו תרומת ד' לפ"ק, ווילנא: חנוך העניך אייגצט.